לברזיל

אני יפנית ואני גרה בברזיל. אני רוצה לספר איך ישוע הוביל אותי לכאן.

תהיתי מדוע נולדתי ומה היתה המטרת החיי. לאחר מכן פגשתי נוצרית שסיפר לי, "אלוהים הוא חי. הוא מקשיב לתפילות שלנו מדבר אלינו." בשבילי "אלוהים" יכול להיות קיים וברא את הארץ, אבל הוא הלך למקום אחר. אז, חשבתי, "אם אלוהים קיים ויצר אותי, אולי יש לו איזה שהיא מטרה לחיי.


ואני קיבלתי את ישוע. מצאתי עבודה בחברת פרסום. זה היה מאוד כיף,אבל מה שבאמת רציתי היה לעבוד בחו"ל.אז התפללתי לישו (אני נהגתי להקשיב לו מבלי להבין את המשמעות). אז, מתפילתי עליו. הוא ענה לי ואמר, "את תלכי לברזיל." לא היה לי שום חברים הברזילאים. מה שידעתי על ברזיל היה רק הכדורגל הברזילאי,תפוחי אדמה ו קנה של סוכר. אחר כך ניסיתי לחפש על ברזיל. קניתי ספר עם קלטת בשביל ללמוד פורטוגזית ברזילאית. נהגתי להאזין לו בלי לדעת את המשמעות.


יום שכזה, היה לי חלום. בחלום הילדים היו סביבי אומרים משהו. הם נראו מתפללים. אחד מהם אמר, "אני יכול לראות את האור שבעיר הרחוקה." ואז התעוררתי. אדם הראשון שפגשתי בבית אחרי אותו חלום הייתה ילדה שראיתי בחלומי. זכרתי שהיא גרה בפריפקטורה של קאנאגאווה, כך שהיה לה קשה לבוא לכנסייה בטוקיו. כשפגשתי אותה, הרגשתי הרגשה מוזרה. אבל לא אמרתי לה, "אה, היית בחלומי קצת לפני."באותו הזמן, שירות הפולחן בכנסייה נערך בתחנת קוקבונגי על חלקו העליון של הבניין. אפשר לראות דרך המעליות הביניין, הנוף היה נראה טוב. כאשר הסתכלתי החוצה, מאחורי נכנסה קבוצת ילדים, אחד מהם אמר, "אה, אני רואה את האור שבעיר הרחוקה".

 

באותו זמן, נזכרתי שזה היה על אותן מילים, ששמעתי בחלומי. אפילו בעת קריאת התנ"ך, אני התרשמתי על ידי מילים כמו, "מוביל למקום גדול" או "לחיות שם".


בטלוויזיה, תוכנית תיעודית דיברה על ברזיל. אני גיליתי כי ברזיל היתה מרווחת מאוד בארץ כי יש לה אופק אינסופי. ופגשתי אנשים הברזילאים רבים.


יום אחד הצטרפתי לסיור בכנסייה לישראל. כאשר הסיור נגמר, עזבנו דרך נמל התעופה בתל אביב. ההינו קבוצה של 53 יפנים ולפנינו הייתה קבוצה של 38 ברזילאים. כל הברזילאים לבשו חולצות טריקו בעל הדפס של דגל משולב של ישראל ושל ברזיל.
ואז, פתאום, אחת הנשים של הכנסייה שלנו התחתן עם ברזילאי. והם החליטו לנסוע לברזיל להכרזת על נישואיהם. אחת המנהלי הכנסייה אשר הברזילאי היה חברו הזמין כומר שלנו. הוא בנה קבוצה של 18 איש לסיור. אני גם הצטרפתי אליהם. כאשר התאריך הגיע, אני חששתי כי "אולי אני לא יוכל לחזור ליפן." אז, התחלתי להשליך דברים משותפים כדאי לעזוב את יפן ללא כל חששות עליהם. לוח הזמנים היה אמור להיות בברזיל כשבועיים. אבל, בנו של מנהל הכנסייה שהזמין אותנו, שמע על הכנסייה שלנו, הוא החליט לעזור לנו. אני יכולתי לישאר עם משפחתו. הוא ידאג לאשרה קבע שלי. אז, אני יכול לקבל אשרה קבע בברזיל. אולם, זכרתי את האורות בשדה התעופה בסאו פאולו וגם הכביש היה חלש מאוד בתקופה ההיא. אבל עכשיו ברזיל מתפתחות.


אני מודה לאמיל שעזרה לי לכתוב את המאמר הזה